מקלובה של מקגייוור
למי בכלל יש זמן לבשל? מגיע לו הבנאדם הביתה סחוט אחרי יום של עבודה או של נסיעות, והמטלות רק מתחילות. צריך להוציא את הכלבה לטיול. צריך להספיק לפגישה ההיא על שבילי אופניים בשכונה. או לישיבת ועד הבית. או להקרנה של "מזון בע"מ" בסינמטק. ויותר מכל דבר אחר בוער כבר בעצמות לשנות את הסטטוס בפייסבוק, ולראות את הסרטונים החדשים של gaygod ושל יומן חייתי ביוטיוב, ולהיכנס ללינקים ששלחה אמא במייל, ולהתעדכן בבלוגים של כמה חברים...
אוכל מוכן? זו לא אופציה בשבילי. לא אם אני רוצה לשמר את מערכת היחסים השברירית שיש לי עם הבנק. וחוץ מזה, ידידים שלי קצת הדביקו אותי ברתיעה מלהכניס לגוף יותר מדי חומרים עם שמות לאטיניים ארוכים או קודים מוזרים של אותיות ומספרים שאני לעולם לא אבין: שמות וקודים מהסוג שאפשר למצוא הרבה על אריזות של מזון מוכן.
לכן אני אוהב מאכלי מקגייוור. מאכלים כאלו, שאפשר לאלתר מתוך מה שיש. בלי יותר מדי מדידות, ושלבי הכנה; בלי שצריך לרוץ לשוק או לשכנה כי המרכיב הזה או המרכיב ההוא חסרים; ובעיקר: כאלו שלא דורשים יותר מדי זמן במטבח. ואם אפשר שזה ייראה בסוף כמו מאכל גורמה מדהים, אין לי שום התנגדות.
מאכל המקגייוור האהוב עליי ביותר הוא מקלובה. בנוסף על כל היתרונות האחרים, מקלובה זה גם האוכל הכי מקומי שיש. מדובר בפשטות בתבשיל שכבות, של אורז וירקות. יש גם גרסאות בשריות, אבל הן לא מיועדות לאנשים שחסר להם זמן או כסף ולא למי שדואג לבריאותו, לסביבה או לבעלי-חיים. "מקלובה" משמעו "הפוכה", כי כשהתבשיל מוכן הופכים את הסיר על מגש הגשה ומרימים אותו בזהירות כך שהתבשיל נשאר על המגש, כשהשכבה התחתונה הופכת להיות עליונה.
שני דברים הופכים את המקלובה למאכל מקגייוור קלאסי: ראשית, אפשר לשנות את סוגי הירקות שבשכבות של התבשיל לפי העונה או פשוט לפי מה שמוצאים באותו רגע במטבח. שנית, את הירקות מניחים בסיר כשהם פרוסים לפרוסות עבות למדי – לא תמצאו במתכון הזה את המלה "לקצוץ".
אז איך בעצם עושים את זה?
מקלובה: מתכון
יוצקים קצת שמן טיגון על קרקעית של סיר.
פורסים את הירקות לפרוסות בעובי של כ-2 ס"מ, ומניחים אותם בסיר בשכבות. בין שכבה לשכבה בוזקים (בנדיבות!) פלפל שחור, מלח, בהרט (או גרם-מסלה) ואפשר גם קצת הל טחון או ציפורן טחונה. מקפידים שלא למלא את הסיר: בין שכבת הירקות העליונה לבין פי הסיר צריך להישאר מרווח של כ-2 ס"מ לפחות.
מקלובה קלאסית עשויה להתבסס על שכבה של פרוסות תפוחי-אדמה, כשעל-גביה שכבה של פרוסות בצל, עליה שכבה של פרוסות חציל ולבסוף שכבה של פרחי כרובית (את הכרובית לא פורסים אלא מפצלים לפרחים). אבל בשיא הקיץ מן הסתם לא תהיה כרובית סבירה, והחורף הוא לא עונה לחצילים. ומצד שני, למה לא לגוון? אם מה שאתם מוצאים במטבח הוא דווקא בטטות, או גזר, או קולורבי, או לפת או ברוקלי זה עשוי לתת טאץ' מעניין.
אם חשובה לכם האסתטיקה, תקפידו על השוליים של כל שכבה: שכמה שיותר מההיקף של הירקות שבקצה השכבה ייגע בדפנות הסיר, ושהחלק העליון של פרחי הכרובית יהיה מכוון כלפי הדפנות. מה שנוגע בדפנות הסיר הוא מה שייראה בסוף: השאר יהיה קבור באורז.
לאחר שבנינו את שכבות הירקות, מוסיפים את האורז. מאחר שהירקות פרוסים לפרוסות גסות מאוד, נוצרים בין הפרוסות הרבה חללים. האורז צריך להגיע לחללים האלו. אנחנו דואגים לזה על-ידי זעזוע של הסיר מצד לצד (בעדינות!). לא צריך להישאר כמעט אורז מעל הירקות. כמה אורז? כמה שאנחנו מצליחים להכניס בלי להתאמץ יותר מדי...
כעת מזרימים לסיר מים (אם נותרו גרגרי אורז למעלה אפשר לנצל את זרם המים להחדיר אותם פנימה). ממלאים את הסיר במים מעל לגובה השכבה העליונה של הירקות. מביאים לרתיחה ואז מנמיכים את האש ומכסים במכסה, וחוזרים לעבוד על המחשב. כדאי להציץ מדי פעם שהכול בסדר. אם מפלס המים ירד אל מתחת למפלס הירקות כדאי להוסיף מים (אבל לא לספר לאף אחד: יש אנשים שמאוד קנאים לאופני הבישול של אורז). כשמדובר באורז מלא (ומי משתמש באורז אחר), אחרי חצי שעה בערך האורז צריך להיות רך למדי, והמים צריכים להיות במפלס מעט גבוה מהתבשיל (נגיד חצי ס"מ). זה הזמן לכבות את האש, להתאפק (למרות הניחוח שכבר ממלא את הדירה) ולחכות כעשר דקות כדי ששארית המים תיספג באורז.
אם רוצים להגיש את התבשיל בצורתו המפוארת מצמידים לפי הסיר מגש או צלחת רחבה – הם צריכים להיות רחבים באופן משמעותי מהסיר – ואז הופכים את הסיר בתנועה זריזה, באופן שהוא יהיה מונח על הצלחת במהופך. מרימים את הסיר בעדינות (תנועות עדינות ימינה ושמאלה יכולות לעזור) כך שהתבשיל נשאר מונח על הצלחת.
רוצים רעיון לעוד מאכל מקגייוור? נסו את הקושרי: המאכל המצרי בה"א הידיעה. כל מה שצריך זה להחזיק במקרר שלוש קופסאות: באחת אורז מלא (בישול של חצי שעה בזמן שאתם עונים לאימיילים), בשניה אטריות דקות (בישול של עשר דקות בזמן שאתם מקפלים את הכביסה) בשלישית עדשים מבושלות ומסוננות ממים (בישלתם אותן במקביל לאורז).
תפס אתכם רעב? מחממים כמות קטנה מכל קופסה. עורמים אורז ואטריות בקערה ומוסיפים מעליהם עדשים. (אם יש לכם מיקרו, אפשר לחמם בקערה מלכתחילה). אוכלים עם רוטב עגבניות חריף (קנוי או שהכנתם בעצמכם) וחומץ. אפשר להוסיף גם בצל מטוגן, גרגרי חומוס, חריף ומה שבא.
קושרי: מתכון
רוצים רעיון לעוד מאכל מקגייוור? נסו את הקושרי: המאכל המצרי בה"א הידיעה.
כל מה שצריך זה להחזיק במקרר שלוש קופסאות: באחת אורז מלא (בישול של חצי שעה בזמן שאתם עונים לאימיילים), בשניה אטריות דקות (בישול של עשר דקות בזמן שאתם מקפלים את הכביסה) בשלישית עדשים מבושלות ומסוננות ממים (בישלתם אותן במקביל לאורז).
תפס אתכם רעב? מחממים כמות קטנה מכל קופסה. עורמים אורז ואטריות בקערה ומוסיפים מעליהם עדשים. (אם יש לכם מיקרו, אפשר לחמם בקערה מלכתחילה). אוכלים עם רוטב עגבניות חריף (קנוי או שהכנתם בעצמכם) וחומץ. אפשר להוסיף גם בצל מטוגן, גרגרי חומוס, חריף ומה שבא.