שמו יהיה גרג
שמו יהיה גרג, ויהיו לו ריסים ארוכים ובהונות עבים. הפרטים האלו אינם שוליים כלל ועיקר. השנה היא שנת 2999, והמדע סיים זה מכבר למפות את הגנום האנושי. לצד המיפוי של המערכת הגנטית, השיגה האנושות שליטה מלאה על תכונותיו של האדם, ופיתחה טכניקות לשינוי כל תכונה ותכונה. חברות טכנולוגיות רשמו פטנטים על טכניקות לשינוי של המין ושל צבע העור, של הגובה ושל טון הדיבור, אפילו של זוויות עצמות הלחיים. כל ההבדלים שפילגו בעבר את האנושות איבדו את משמעותם (למעט הפערים הכלכליים). רק הגנים האחראים לריסים ארוכים ולבהונות עבים נותרו בגדר מסתורין, ובעליהם נותרו מופרדים הפרדה טוטאלית משאר בני האדם. אנחנו נסכים בוודאי שריסים ארוכים הם מהדברים היפים בעולמנו, ובאשר לסקסיות של בהונות עבים – מוטב שלא ניכנס לסוגיה הזו. גרג, מכל מקום, כמעט שלא חיפש דבר אחר בבני זוגו, והיה יוצא בקביעות למועדונים של הריסבהונים (כפי שנקראו) – מאורות עפר בשולי הערים, שניתן היה עוד לשמוע בהן מוסיקה ביולוגית מהסוג שיצא מהאופנה לפני 200 שנה, ולרקוד יחף על דשא ורוד מלאכותי. רק במקומות האלו חש חופשי באמת, ונפטר מתחושת הזרות שרדפה אותו בשל ריסיו ואצבעות רגליו. כריסבהון הוא סבל מאפליה סמויה בעבודה, ממבטים מרושעים ברחובות, ואפילו מאפליה משפטית. כך, למשל, אסור היה לו לשבט ילדים. פסק דין של השופט אייסבורן קבע, כי חייהם של הריסבהונים כה קשים, שיהיה זה פשע לאפשר להם להשתבט ולהביא ריסבהונים נוספים לעולם.
השופט אייסבורן יהיה בנם המשובט של חמישה אבות, שבאותו שיבוט הביאו לעולם שבעה-עשר ילדים. הם חיו יחד כמעט שלוש שנים כשהחליטו על ילדים, אבל יש להודות שלא תכננו מספר גדול כל-כך. הם שמרו לעצמם שניים, ואת יתר החמישה עשר – וביניהם אייסבורן – מסרו לפנימיות. לא עבר זמן רב, וגם היחסים בין חמשת האבות התערערו. רונלד היה נוהג להתפרפר עם נערים ריסבהונים צעירים, מקלי שקע רובו ככולו בחברת הסקס הטלפוני שהקים, ושלושת האחרים היו מבלים בטיולים נוסטלגיים בתקופות הילדות שלהם יותר מאשר בהווה. כשאייסבורן סיים את המכללה למשפטים היה זה רונלד שנתן לו כמתנת סיום גלולה הומוסקסואלית עם טווח של ארבעה ימים, שעלתה אז כאלפיים דולר.
הדבר יהיה 210 שנה לאחר שחברת מיקרוסוקס גילתה את הגן האחראי להומוסקסואליות ורשמה אותו על שמה כפטנט ביקום כולו. בתוך שנה לאחר הגילוי אסף המטיף האמריקאי רודולף קלוזט די כסף כדי לשכנע את החברה להחכיר לו את כל הזכויות על הגן למשך מאתיים שנה. קלוזט ויורשיו אסרו על כל שימוש בגן, וההומוסקסואליות על פני כדור הארץ ובמושבות הוכחדה כמעט לחלוטין. מעט ההומוסקסואלים שסירבו לגזירה החדשה ברחו בספינת חלל אל הכוכב הסגול במערכת אנדרומדה, כוכב שהוחרם על ידי הקהילה הבינכוכבית בשל סרובו להכיר באמנות הבינכוכביות בדבר קניין רוחני בחומצות גרעין. על פני כדור הארץ המשיכה האהבה החד מינית להתקיים במחתרת, נרדפת ע"י משטרת הקניין הרוחני. ספסרים במשקפיים כהות היו מוכרים גלולות והתקנים חשמליים זעירים, שהבטיחו התנסות של בין שעתיים לשבוע ב"אהבה אמיתית – אהבה של גבר לגבר או אישה לאישה". מי שנתפס משתמש או סוחר בגלולות הללו היה מואשם בגניבת פטנט – עבירה מהחמורות בספר החוקים.
הפוטנציאל הכלכלי של הגן ההומוסקסואלי לא נעלם מעיניה של מיקרוסוקס ומייד עם תום חוזה החכירה עם המטיף קלוזט, הוציאה החברה לשוק סדרה של תכשירים הומוסקסואליים, שלוו במסע פרסומי אגרסיבי. נערים וירטואליים שלחו זה אל זה מבטים משתוקקים מעל שלטי החוצות והתנשקו ממושכות כל אימת שהחישנים של השלט זיהו לקוח פוטנציאלי. הנחות מיוחדות הוצעו לוועדי העובדים של מלחי ספינות החלל, ואילו לחברי הפרלמנט ניתנו עניבות משי עם ציורים צבעוניים של 25 תנוחות משגל הומוסקסואליות שונות. ערכה מוזלת מיוחדת פותחה לצרכיהם של תלמידי תיכון, ושווקה להם באמצעות סרטים ארוטיים שהוקרנו בתוך הקטשופ במסעדות המזון המהיר. לצד הערכות להומוסקסואליות זמנית שיווקה מיקורסוקס גם אינספור מוצרי לוואי: סיכות ודגלים, טלאים ופוסטרים ואפילו אופנה הומוסקסואלית. כל אלו נמכרו תחת הסיסמה: "להיות הומו: הגן לא מספיק". בתוך חודשים ספורים שברה מיקרוסוקס את כל השיאים בתגמולים מפטנט גנטי. המחירים הגבוהים שגבתה לא צמצמו את הביקוש למוצריה.
הגלולה ההומוסקסואלית שקיבל אייסבורן תהפוך אותו לאדם של אורגזמה אחת. למחרת הטיפול בגלולה הוא פגש צעיר, שגנב גלולה דומה מארון התרופות של הוריו. הוא היה ארוך ריסים ועב בהונות, אבל זה רק הגביר אצל אייסבורן את תחושת ההרפתקנות. הם בילו יחד יומיים של שכרון חושים, והזדיינו על השולחן הגדול שבמזכירות הפנימייה, מתחת לשעון האטומי שהפעיל את הצלצולים לשיעורים. בשיא הזיון היה אייסבורן שרוע על גבו על השולחן, חזהו וצווארו מתוחים ומקושתים, וראשו מוטה מעבר לשולי השולחן. הוא כמעט שכבר לא היה יכול לשאת את הריגוש והתענוג, עצם את עיניו בחוזקה ושב ופקח אותן. שני דברים קרו אז בו זמנית: שטף של זרע חם כיסה את גופו, והשעון האטומי נקש שתים-עשרה, עשרים ושלוש דקות, שתי שניות וחמש-עשרה מאיות. מאז היה אייסבורן חוזר בהתמדה לאותו רגע בודד. הוא אפילו רכש לעצמו מכשיר טיול-זמן קומפקטי, שהיה נושא אתו לכל מקום, ושהיה מכוון לאותה מאית שנייה. אלא שלאחר כמה אלפי פעמים החל אייסבורן לחוות תחושות מעיקות של דה-ז'וו. הרגע עצמו נשאר מרגש כשהיה, אבל עם החזרה להווה הוא היה נתקף תחושות של שעמום ומרירות. הוא המשיך לחפש סקס, אבל לעולם זה לא היה זה. הוא היה מבלה עם זונות, עם גברים ונשים אנונימיים, בביתו ובבתיהם. תמיד הקפיד להביא עמו שעון מדויק, על מנת שיוכל לחוות את האורגזמה לנצח, אבל אולי היו אלו דווקא ההצצות המתמידות בשעון שהפכו עבורו כל יחסי מין לכושלים ומשמימים.
סטפן יעבוד בחברת הסקס האלקטרו-סטאטי של מקלי. כל ערב ישב ליד מכונת המגע-מרחוק ויטפל בלקוחות. מקלי ראה את החברה שלו כהמצאה גאונית. כמעט כל האנשים שהכיר נהגו לקיים יחסי מין בשתיקה גמורה ובאורות כבויים. לעומת זאת, הסקס האלקטרו-סטאטי המסורתי היה מבוסס על דיבור, ובחלק מהחברות גם על תמונה. החברה של מקלי נתנה, לדבריו, את הדבר האמיתי: ריגושים חושיים מווסתים מרחוק, ללא כל שימוש בשפה או בעין. מכשירי הטלפון של סוף האלף היו כבר בנויים מזמן להעברה של תמונות וריחות, וגם להעברה של גירויים כמו מגע, חום ורטיבות. החידוש הגדול של מקלי היה בשימוש בגירויים האחרונים בלבד, כשכל שאר ערוצי התקשורת כבויים. סטפן היה מהמוכשרים שבעובדיו: אמן של המגע בגוף האנושי, הוא היה מכוון את עצמת המגע, הריטוט, יוצר אברים דמיוניים, מכופף את הגוף הווירטואלי בגמישות שאדם לא מסוגל לה ויודע בדיוק היכן לגעת ומתי להרפות.
סטפן יהיה חבר ילדות של גרג. הם יחיו שנים כבני זוג, וגם ייהנו ממין משותף: תחילה היה זה בד"כ מין הטרוסקסואלי. לצורך העניין היה סטפן עושה טיפול מזורז לשינוי מין (טיפול שהיה באותה תקופה זול וזמין מאוד), והופך לאישה למספר שעות. המין הטוב ביותר שהיה להם אי-פעם היה בוודאי כאשר ניסו מין לסבי. היה זה שבוע שלעולם לא ישכחו. אבל הטיפול לשינוי מין גרם לגרג תופעות לוואי לא נעימות – כאבי ראש ממושכים במיוחד – והם החליטו שלא לחזור על כך. השינוי הגדול בחייהם התחולל כאשר סטפן הצליח לפרוץ למחשבי מיקרוסוקס ולפצח את סוד הגן ההומוסקסואלי. הם פיתחו טיפול תוצרת בית בהנדסה גנטית, והפכו את עצמם להומוסקסואלים לכל חייהם. כעת יכלו לא רק להיות חברים קרובים אלא גם להימשך מינית זה לזה מבלי להזדקק לתרגילים של שינוי מין. היתה זו, כמובן, עבירה פלילית חמורה: גניבה של קניין רוחני רשום. אנשים נעצרו ע"י משטרת הקניין הרוחני ונשפטו למאסרים ממושכים על הרבה פחות מזה.
החלום הגדול של גרג וסטפן יהיה להגיע לכוכב הסגול, אותו כוכב אליו ברחו בספינות חלל הפליטים ההומוסקסואלים כמאתיים שנה קודם לכן. בכוכב הסגול, ידעו, הדשא הוורוד צומח לו בטבעיות, ומדי ערב מתאספים להם אנשים חופשיים לרקוד למוסיקה ביולוגית חדשה. המין ההומוסקסואלי אינו שייך לשום תאגיד ענק, ואנשים יכולים להתנשק ולהזדיין בגלוי, בלי לשלם תגמולים לאיש. אבל כל המושבות החרימו את הכוכב הסגול, תאגידי הענק אסרו על ספינות החלל שבבעלותם לפתוח קווי תחבורה אליו, ומיקומו צונזר במרבית הטלסקופים שבשוק.
רודי יהיה שוטר. אלף שנים של ציוויליזציה לא ישנו את הזן הזה של בני-אדם. היתה לרודי אינטליגנציה בסיסית למדי, ואמונה עיוורת בצדקתו של החוק. משכורתו כעובד מדינה אפשרה לו סקס אלקטרו-סטאטי לא יותר מפעם או פעמיים בחודש. הוא ניסה פעם את החברה של מקלי, אבל לא היה מרוצה: "איך אפשר שתרגיש משהו מחליק לך לאורך החזה ואתה לא יודע אפילו אם זה ציצי או זין, זרוע של תמנון או סתם אצבעות?!" שיתף חבר לעבודה. פעם קיבלו כל השוטרים ערכה הומוסקסואלית כשי לחגים. זה היה כיף, ללא ספק, אבל רודי לא יכול היה להרשות לעצמו לשלם עבור חוויה נוספת. הוא רצה לחסוך כסף בשביל שיבוט עצמי: חלומו היה שיהיה לו ילד שידמה אליו בכול. האנשים ההם, שגנבו פטנטים וחיו חיי הומוסקסואלים הוללים על חשבון התאגידים שפיתחו את הגן, עוררו אצלו טינה מעורבת בקנאה.
את המילניום תכננו גרג וסטפן לבלות באחד ממועדוני הריסבהונים שבפרוורים, מקום מרוחק ואינטימי במיוחד, שמשטרת הקניין הרוחני מעולם לא הגיעה אליו. זה היה מקום אהוב במיוחד על האקרים למיניהם, טיפוסים שעיוותו את גופם באופן יצירתי בהנדסה גנטית, וגם קצרי ריסים שהחשיבו את עצמם למתקדמים. חמש שעות לפני פרוץ האלף הרביעי לבשו את בגדיהם הזרחניים, שינו את ריח הזיעה שלהם והתיישבו בממיר החלל: כהרף עין היה אמור הממיר להביא אותם בדילוג קוונטי אל שערי המועדון.
הם מצאו את עצמם בשוליו של כביש רטוב וריק, מולם רחפת משטרתית עם אורות כחולים מהבהבים. "רשיונות" תבע מהם רודי בחיוך מרושע. מארבים לכלי תחבורה קוונטים היו הפעולה המבצעית האהובה עליו: אין כמו מבטו של אדם שציפה למצוא עצמו ביעד מסוים ובמקום זאת הוא נוחת הישר למלתעות משטרת הקניין.
המשפט היה קצר למדי, ובכל זאת הספיק השופט אייסבורן לבקר במהלכו תשעים ושש פעמים בחדר המזכירות של הפנימיה שלו, באותו יום רחוק בשעה שתים-עשרה, עשרים ושלוש דקות, שתי שניות וחמש-עשרה מאיות. איש לא שם לב לכך: בתום כל קפיצה כזו, היה חוזר, הרי, לאותו רגע בהווה בו עזב את אולם המשפטים. רק סטפן הבחין, כי מדי פעם עולה חיוך מריר על פניו של השופט. ככל שקרבה שעת חצות, טרדה את אייסבורן יותר ויותר המחשבה אודות מיליוני זוגות מתנשקים, והוא הגביר את קצב ההפעלה של מכונת הטיול בזמן שלו. ובכל פעם היתה החוויה מתסכלת יותר. האם זה היה מקור ההשראה לעונש שגזר על סטפן וגרג?
שבעת אלפים פעמים ברציפות נזרקו בני הזוג לאותו רגע מביך בילדותם בו נתפסו מעתיקים זה מזה במבחן בספרות. או ליתר דיוק: ששת אלפים תשע-מאות ושמונים פעם. כי ברגע בו היתה אמורה להתבצע הזריקה הבאה הגיעה שעת חצות. מחשב העל של מכונת הזמן ניסה לעבור משנת 2999 לשנת 3000. משהו נראה לו מוזר בספרה 3. המחשב התבלבל לרגע, ותהה שמא "4" היא ספרה מתאימה יותר. לרגע קצר אחד חל שיבוש במערכות. מספרים וקואורדינטות התחלפו אלו באלו באקראיות. בתנופה בלתי מתוכננת נזרקו סטפן וגרג למקום ולזמן אחרים.
המקום נראה כמו ספינת חלל מיושנת, כמו אלו המצוירות באתרי אינטרנט בני מאתיים שנים. הם היו מוקפים באנשים בלבוש מיושן, שנראו כפליטים. מוסיקה ביולוגית התנגנה ברקע. על דש מעילו השקוף של אחד מהפליטים הבהיקה מדי פעם כתובת וירטואלית: "Microsocks sucks". המוסיקה נקטעה לרגע, כאשר מסר טלפתי חלף במוחותיהם של כל הנוסעים: "כאן הקברניט שלכם, אני שמח להודיע שהתרחקנו כבר מרחק של עשר דקות אור מהחלל הטריטוריאלי של כדור הארץ". גרג נבהל לרגע: מאז הטיול השנתי בכתה י"ב לא טס רחוק כל כך. הוא בחן ביסודיות את האנשים סביבו: בסך הכול הם נראו לו כשותפים מעניינים להרפתקה. בזריזות עבר על סדרת השאלות השגורות לפתיחה בשיחה ("סליחה, מה השעה?", "איזה עגיל יפה יש לך בבוהן!"). לבסוף החליט על שאלה שהיתה טורדנית באמת עבורו: "לאן אנחנו טסים?" זרק לחלל הספינה. בחור ארך ריסים, שהיה עסוק קודם בפיזור פודרה על לחייו, שלח אליו מבט מכשף והשיב לו בפליאה: "מה זאת אומרת? לכוכב הסגול".