בורגר שיבולת
שיבולת היא לא רק החלב המועדף בבתי-קפה מתוחכמים (ושיהיה חזק, רותח והחלב בצד). היא גם מוזלי ועוגיות גרנולה, דייסת בוקר, חטיפי אנרגיה, תוספת למרק ולמאפים – וחומר גלם לקציצות ולפשטידות. כשטבעונות היתה מקושרת לקומונות היפיות, השילוב של שיבולת שועל ומולסה כיכב בכל קינוח. בגלגול העכשווי של הטבעונות, שיבולת השועל מככבת בחלב לאניני הטעם. וללא ספק, היא הדגן עם השם הכי מגניב בעברית.
המתכון כאן, לקציצות שיבולת שועל, פורסם במקור כמתכון להמבורגר מהצומח. כל המבורגר הוא מהצומח, והרבה מההמבורגרים בעולם מקורם בשיבולת שועל. רק שברוב המקרים, שיבולת השועל עוברת תהליך של עיבוד בגופו של בעל-חיים כלוא וסובל, שלבסוף גם נשחט בכאב בטרם עת. למעשה, לפי נתוני ארגון המזון והחקלאות של האו"ם, כמות שיבולת השועל שמשמשת להאבסת בעלי-חיים ברחבי העולם היא כפולה מהכמות שבני-אדם אוכלים ישירות.
בבסיס, כל המזון שאנו אוכלים הוא במקורו מהצומח. כשחושבים על כך, ברור שאם אנחנו אוכלים את שיבולת השועל בצורתה הגולמית, זה יהיה זול מאשר לאכול אותה אחרי שעברה עיבוד בגופו של בעל-חיים. לא רק סבל, כליאה ואי-צדק יש בתהליך העיבוד של שיבולת השועל לבשר. מושקעים בו גם כל כך הרבה משאבים, ונגרם בו כל כך הרבה בזבוז! הנתון הזה מיתרגם לכך שתזונה מהצומח, אכילה שהיא "נמוך בפירמידת המזון", היא לרוב נוחה יותר לא רק למצפון אלא גם לארנק.
השוק הקפיטליסטי פיתח מוצרי נישה לטבעונים ומתמחר אותם בהתאם. יד ביד עם התפתחות הנישה הצרכנית הזו, מובנית גם התפיסה לפיה אורח חיים טבעוני הוא יקר ומתאים למעמד הבינוני והגבוה, אבל אינו בר-השגה עבור אחרים. זוהי, כמובן, טעות, כפי שמדגים בכל פינה פער המחירים בין מנת פלאפל למנת שווארמה. הטריק הוא לא להתבסס על מוצרים שמכוונים לנישה הצרכנית הטבעונית, אלא על קטניות ודגנים מלאים ועל ירקות ופירות מקומיים ועונתיים, שבשוק תמיד יהיו הזולים ביותר.
בימים של גזרות כלכליות, כשרבות מוצאות עצמן חסרות פרנסה או במצוקה כספית, המטבח הטבעוני דווקא מציע אופציות מזהירות שמנצלות מוצרי מזון זולים, כגון אורז, שיבולת שועל, קמח, קטניות, פתיתי סויה וכדומה. המתכון לבורגרים טבעוניים היה בראשית האלף אחד הפופולריים ביותר בקהילה הטבעונית בארץ, והגרסה המופיעה כאן היא באדיבותו של חיים חדר.
בורגר שיבולת: מתכון
המרכיבים:
2 כוסות שיבולת שועל (קווקר)
בצל גדול קצוץ דק
2 עגבניות קצוצות דק
3 שיני שום (פחות או יותר) מעוכות
2 כפות רסק עגבניות (מקופסה. להכנה ביתית של רסק, מרסקים שתי עגבניות, מאדים אותן ומוסיפים כפית פפריקה לשיפור הצבע)
חומר מסמיך: ההמלצה היא קמח חומוס (חיים אומר כף, כשאני ניסיתי את המתכון הייתי זקוק לחמש בערך כדי שהתערובת תידבק), אבל ניתן להחליף זאת בכף עמילן תירס (קורפלאור) – רצוי בשילוב עם כף קמח סויה או כף קמח חיטה מלא.
המלחה: המהדרים משתמשים בכפית מרמייט. כתחליף ניתן להשתמש ברוטב סויה, בשמרי בירה, בפטריות קצוצות – והעשוקות ביותר שבינינו יסתפקו במלח.
עשבי תיבול: התיבול הקלאסי הוא במרווה (להשיג בזול בעיר העתיקה בירושלים, למשל), אבל ניתן גם להשתמש בעשבי תיבול אחרים, כגון תימין.
תבלינים אחרים: לפי הטעם. כמון הוא אופציה מבורכת.
2 כפות שמן
אופן ההכנה:
מערבבים את כל החומרים, ומוסיפים לתערובת מים ליצירת תערובת סמיכה (בדרך כלל יהיה מדובר בכחצי כוס מים). טועמים ומשחקים עם התבלון. מחממים שמן במחבת, יוצרים מהעיסה קציצות בעובי של לא יותר מס"מ אחד ומטגנים. ניתן להקפיא את הקציצות המיותרות ולהפשירן לארוחה נוספת ביום אחר.