הומו טבעוני
364 משתמשים באטרף בחרו לתייג את עצמם כצמחונים. אין סטטיסטיקה שתגיד אם יש בקרב ההומואים, הלסביות, הביסקסולאים/ות או הטרנסג'נדרז יותר טבעוניות וצמחונים יחסית לאוכלוסיה הכללית. למרות שנמצא שמגדר קשור לנטיה לצמחו-טבעונות (יש יותר נשים צמחוניות וטבעוניות מגברים), נדמה לי שאף אחד לא חשב אף פעם לבדוק את הקשר בין צמחונות וטבעונות לנטיה מינית. לצורך העניין אפשר להניח שאין הבדל באחוז הצמחו-טבעונים בין האוכלוסיה הכללית לבין אוכלוסיית הלהטבא"'ק. אבל מה זה אומר על הומו (או לסבית או בי, או טרנס) כשהוא בוחר לחיות על מזון מהצומח?
אולי זה אומר שכמו הומו סטריאוטיפי הוא עסוק אובססיבית בשיפור חיי המין שלו. Vegans taste better אומרת הסיסמה שתורגמה לעברית כ"טבעונים טעימים יותר". יש לי מכר שמצץ למספיק אנשים כדי שהם יהוו מדגם תקף מבחינה סטטיסטית, והוא מאשר: אין מה להשוות את הטעם. והוא דווקא אוכל בשר, כך שאי-אפשר להאשים אותו בהטיה.
ואולי זה פשוט כי אכפת לנו מהמראה החיצוני שלנו, רוצים להיראות צעירים לנצח, ומפחדים מכל טיפה של שומן. או שאנחנו צופים לעצמנו חיי בדידות וניכור, ולא רוצים ללוות אותם גם בסרטן או מחלות לב – מחלות ששכיחותן נמוכה יותר אצל צמחונים וטבעונים.
ואולי זה אפקט העדר. אולי ההומו הטבעוני הוא לא יותר מאשר מעריץ מזדנב של מוריסי, של קיי די לאנג או של יוען גונן.
ייתכן שכל התשובות נכונות. ודאי שאין לפסול את המוטיבציות האלו (ודאי לא את הסגידה ליוען גונן). אבל אולי להיות הומו טבעוני זו גם אמירה פוליטית אידיאולוגית, חלק מסיפור שההומו הטבעוני מספר על עצמו, על ההומואיות שלו ועל הטבעונות שלו.
יוכל להיות שהסיפור הזה מתחיל באלימות. לחטוף מכות זה מוחשי מאוד. לחטוף מכות יכול להפוך אותנו לבריונים בעצמנו. לחטוף מכות יכול גם להביא אותנו לרתיעה מכל אלימות.
יכול להיות שהסיפור הזה מתחיל בבדידות ובייאוש. הכאב שלנו יכול להכשיר אותנו לזהות את הכאב בעיניים האפאתיות של חזירה בתא שאינו מאפשר אפילו להסתובב. הוא יכול להכשיר אותנו להזדהות עם הכאב בעיני העגל המובל לשחיטה.
יכול להיות שהסיפור הזה מתחיל בגוף – הגוף שמילדות הופך לזירה של דיכוי, פעם ע"י החברה הכללית ואחר-כך גם בתוך הקהילה שלנו עצמה. מלמדים אותנו שהוא לא מתאים לנורמה הנכונה, מבייש, אויב – וגם מקום שדרכו אפשר להשפיל ולהכאיב. גם הפגיעה בבעלי-חיים עוברת דרך הגוף – הכלוא, הנחתך, המעוות, הנאכל.
יכול להיות שהסיפור מתחיל באפליה. חוויית האפליה יכולה להוציא אותנו למירוץ שלעולם אינו מסתיים להיות חלק מקבוצת החזקים ובעלי זכויות היתר. חוויית האפליה יכולה לחנך אותנו לרדיפת צדק ולסולידריות עם כל מי שנפגעה רק על שום איך שנולדה או גדלה – על שום היותה אפריקאית, פגועת נפש, יהודיה, מזרחית, אישה, לסבית, תרנגולת...
מה שלא תהיה נקודת המוצא של הסיפור הזה, העלילה שלו היא עלילה של יציאה מהבועה ושל זולתנות.
יום זכויות בעלי-החיים הבינלאומי (שמצוין ב-10 בדצמבר) משקף רעיון דומה. התאריך נקבע ליום בו נחתמה ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם. הכרזה זו היא אבן דרך חשובה בהכרה בשוויון של כל בני האדם ובזכויות המגיעות להם. "כל אדם זכאי לזכויות ולחירויות שנקבעו בהכרזה זו", נאמר בה, "ללא אפליה כלשהי מטעמי גזע, צבע, מין, לשון, דת, דעה פוליטית או דעה בבעיות אחרות, בגלל מוצא לאומי או חברתי , קניין, לידה או מעמד אחר". כולנו – חכמים וטיפשים, טפילות חברתיות ואלו התורמות לסביבתן, כולנו זכאים באותה מידה לחירות אישית, לחופש תנועה, לשכר הוגן, לביטחון סוציאלי, לרמת חיים נאותה, להשתתפות בחיים הפוליטיים והתרבותיים...
סדר היום הזה, של חירויות יסוד ושל שוויון, הוא הבסיס לתביעות של תנועת השחרור הלהטבא"קית. אנו תובעים את זכויותינו לא משום שלהומואים או לביסקסואליות מגיע, אלא משום שלכולם מגיע. אנו תובעים שוויון לא כי אנחנו חלק מגזע עליון אלא כי אין גזע עליון.
התנועה לשחרור בעלי-החיים מבקשת להרחיב את העיקרון הזה, של זכויות אוניברסאליות, כדי שיהיה אוניברסאלי באמת. בתנועה לשחרור בעלי-חיים אוהבים לצטט את דבריו של ג'רמי בנתהאם: "עוד יבוא היום בו כל הברואים האחרים יזכו ליהנות מאותן זכויות, שמעולם לא ניתן היה לשלול אותן מהם אלא בידי העריצות. הצרפתים כבר גילו, שצבע עור שחור איננו עילה להפקיר אדם לגחמותיהם של מעניו. ייתכן שיום אחד נכיר גם בכך שמספר הרגליים, שעירות העור, או הסתיימותה של עצם הזנב הם טעמים בלתי-מספיקים באותה מידה להפקרתו של יצור חש לאותו גורל ממש. וכי אלו תכונות אחרות מסמנות את אותו קו בלתי עביר בין אדם לחיות אחרות? האם אלו כושר החשיבה או כושר הדיבור? אולם סוס או כלב בוגרים הם הרבה יותר נבונים, גם הרבה יותר מתקשרים, מאשר תינוק בן יומו, או בן שבוע, או בן חודש. אבל נניח שהדברים היו אחרת. האם היה זה משנה? השאלה אינה 'האם הם יכולים לדבר?', אף לא 'האם הם מסוגלים לחשוב בהיגיון?'. השאלה היא 'האם הם מסוגלים לסבול?'."
מההומניזם, שאנו מציינים ביום זכויות האדם, נובעת השלילה של תפיסת העולם השמה את בני המין הביולוגי הומו-ספייאנס כמין לבדו ישכון, שהאינטרסים שלו גוברים לעולם על אלו של בני מינים ביולוגיים אחרים. מיום זכויות האדם נובע יום זכויות בעלי-החיים כולם – אנושיים ושאינם אנושיים.
אפשר להיות הומו גזען, לסבית אלימה, טרנסג'נדר שוביניסט. אבל אם לוקחים את הדרישה שלנו לשוויון ולזכויות ברצינות, עלינו לבדוק מה ההשלכה של הדרישה הזו על הדרישות שאנחנו מכוונים כלפי עצמנו ביחסנו לאחרים. איך אנחנו מעצבים את עצמנו? איזה צד אנחנו לוקחים במאבקים על אופי החברה שלנו? וגם: האם במסך התגיות באטרף אנחנו שמים V ליד התגית "צמחוני"?