טבולי עם עיניים
אני לא זוכר באיזה סרט זה היה, אבל אחת הגיבורות רצתה שעל מצבתה ייכתב "היא לא אכלה מעולם שום דבר שהיו לו עיניים". ראיתי פעם גם ציטוט של קפקא, שהולך בתרגום חופשי משהו כמו "אני מביט לך בעיניים – לא אוכל אותך יותר." יצא לי כמה פעמים להסתכל בעיניים לבעלי-חיים שהגיעו (ימים או שבועות לאחר מכן) לצלחותיהם של אנשים. כמה מהעיניים האלה לא יכולות להימחות מהזיכרון. אבל כמה מאתנו מביטים בעיניהם של בעלי-החיים? את העיניים שלהם מסתירים מאתנו, ואת שלנו מצעפים בדימויים מטעים של חקלאות אידילית, נטולת סבל.
ברכבת צפון בתל-אביב ניצב קרון של תנובה למען חיילי צה"ל. פרות מאושרות מצוירות שם, רועות בדשא ירוק כהה תחת שמים כחולים ורחבים. תרנגולת מטופחת, עם כרבולת גדולה ואדומה מחייכת בחזית. ביום ירושלים נסעה תרנגולת ענק כזו כחלק מהתהלוכה. בתשדירי הטלוויזיה ומעל כרזות בתחנות האוטובוס הציעה תרנגולת אחרת את גופה למאכל, זוקרת את אצבעה לומר: אני מצוינת! כן, כולם יודעים שהבשר לא בא מבעלי-חיים שמתו מוות טבעי. אבל הפרסומות מנסות לעזור לנו להדחיק גם את העובדה הברורה הזו. הן משכיחות מאתנו לגמרי את מה שעבר על בעלי-החיים לפני שהגיעו אל סכינו של השוחט.
תעשיית בעלי-החיים עובדת לפי עקרונות קפיטליסטיים מוחלטים: מינימום השקעה, מקסימום רווח, התעלמות מכל שיקול שאינו כלכלי (כגון רווחת בעלי-החיים). חריגים מסוימים קיימים לכלל זה. כך, למשל, משרתת תעשיית הביצים את ייהוד הגליל (באמצעות סובסידיות למגדלים במרום הגליל), ותעשיית הבקר מסובסדת כדי שתשמש לשמירת שטחי מרעה תחת שליטה יהודית. אבל כשהדברים נוגעים לבעלי-החיים עצמם – הקפיטליזם נשמר בטוהרתו. עגלים מופרדים מאמותיהם עם היוולדם. אפרוחים בוקעים במדגרות, ולעולם לא ידדו בחצר בעקבות אמם התרנגולת. גופם של בעלי-החיים עוות באמצעות ברירה מלאכותית, כך שהחלקים הרווחיים יתנפחו. כתוצאה מכך, ריאותיהם הקטנות של האפרוחים שמגדלים לבשר לא מצליחות לספק את צורכי גופם, ורגליהם אינן מצליחות לשאת את משקלו. חיסכון בשטח הוא עיקרון חשוב. השלכתו: צפיפות בלתי נסבלת. אוויר נקי, עפר להתפלש בו, ענף לעופף אליו, אור שמש, גבעול עשב לתלוש – כל אלו הם מותרות שלעולם לא יימצאו בחייה האמיתיים של מאמא עוף.
מבט בעיניים של תרנגולת במשחטה – בוהות, עצומות למחצה, מתנתקות, ובכל זאת יפות בצבען החום-חלודה – מזכיר את כל זה. ואחרי שהזיכרון מאפשר לשוב ולאכול, טוב כל כך לדעת שלאוכל שלך מעולם לא היו עיניים.
טבולי עם עיניים: מתכון
המתכון הפעם מותאם לקיץ. הטבולי הוא זול, פשוט להכנה ומרענן להפליא. את המתכון קיבלתי מנאדיה שבאיטה, שלמדה אותו מבני משפחה מהצפון – כי זאת יש לדעת: טבולי טוב יודעים לעשות רק אנשי הגליל. כל שנחוץ הוא שתי כוסות בורגול, 2 חבילות גדולות של פטרוזיליה, חבילת נענע, ½ ק"ג בצל ירוק (עלי הבצל הקצוצים הם שנותנים לסלט את "עיניו"), מיץ מ4- לימונים ושמן זית לפי הטעם. את הבורגול יש להשרות במים לחצי שעה. בינתיים מתחילים בעבודה האמיתית: לקצוץ דק-דק-דק את הפטרוזיליה, הנענע והבצל הירוק. משהושלמה מלאכה סיזיפית זו, שוטפים אותם היטב ומסננים. חשוב שהירק הקצוץ יהיה יבש לאחר הסינון, כי יש בטבולי מספיק נוזלים מהלימון ומהשמן. אסכולה אחרת, עצלה ופסולה, גורסת שניתן לקצוץ את הירק במעבד מזון. הסוד הוא לשטוף אותו ולייבש היטב, ולהכניס למעבד יבש. איש לא היה מוכן להודות בפניי שהוא עושה טבולי בשיטה זו, והשימוש בה על אחריותכם בלבד. על-כל-פנים, לאחר שהירקות נקצצו היטב (בשיטה זו או אחרת) מוסיפים להם את הבורגול (מסונן, כמובן), את השמן ואת מיץ הלימון, מערבבים היטב ומגישים קר.
*הרשימה פורסמה במקור במדור "בטן מלאה" של "כאן" - המגזין של קבוצת התקשורת העצמאית, גיליון 5, יולי 2001.