לחמעג'ון לעניים
האוכל שאנחנו אוכלות הוא, כמעט ללא מתחרים, מהצורות האינטימיות ביותר בהן אנו מתבקשות להשתתף בדיכוי. אנו משלמות במיסינו עבור הפצצת ערים פלסטיניות, מקלידות על מחשבים שייצרו פועלים קשי יום המשתכרים שכר רעב, מבלות את ימינו בעבדות שכר בחברות שאנחנו מתעבות – אבל רק במקרים מעטים מבקשים מאתנו להטמיע את פרי הדיכוי והאלימות בתוך גופנו ממש. זה קורה כשמגיעה שעת ארוחת הצוהריים.
התפריט היומי שלנו מתבסס על גוויותיהם של אפרוחים מיוסרים בני חודשיים, בשלבי התפרקות משתנים. אנחנו מפטמות את גופנו בביצים שהטילו תרנגולות, שהיו כלואות כל חייהן בכלובי רשת צרים שאינם מאפשרים להן אפילו למתוח את כנפיהן. לקינוח אנחנו מערות לתוך גופנו את מזון התינוקות של עגלים, שנשחטו כדי שנוכל לצרוך את החלב שהיה מיועד להם. ככל שלומדים עוד על תעשיית המזון מן החי, העובדות המתגלות קשות יותר: הידעתן, למשל, שרמת האמוניה באוויר הדחוס של לולי עופות המיועדים לבשר, היא כזו שהעופות מגרדים בכנפיהם את עיניהן הצרובות, ורבים מהם לוקים בעיוורון?
הפגיעה בבעלי-חיים היא לא הפגיעה היחידה שאנו תומכים בה בבחירות המזון שלנו: לעתים קרובות כרוך ייצור המזון שלנו בניצול של פועלים חקלאיים, בבזבוז של משאבי מים, אדמה ואנרגיה ובזיהום הסביבה. גם בתחומים אלו מצטיינת תעשיית המזון מן החי. כך, למשל, לייצור בשר בקר נחוצים מים בכמות גבוהה פי מאה מלייצור חיטה.
צמחונות היא חרם הצרכנים האולטימטיבי: פשוט ליישום; בעל אפקט ישיר (לא לחץ פוליטי אלא צמצום הביקוש למוצרים הכרוכים באכזריות בהיקף של כ4,000- בעלי-חיים בחייו של צמחוני אחד); ועם שיעור משתתפים עצום. הוא מאפשר לנו לתרום למאבק למען בעלי-חיים מבלי להפנות לכך זמן ואנרגיה מעיסוקים אחרים שלנו.
מי שעוברת לתזונה צמחונית או טבעונית מגלה, כי מדובר לא רק בצעד פוליטי, אלא גם בשינוי עמוק בהתייחסות למזון. הדאגה שמא שינוי הרגלי האכילה יפגע בתזונה שלנו גורמת לנו ללמוד משהו על תזונה ולשפר את אורח החיים שלנו. מי שיחסם לאוכל התמצה בהטלת מזון מוכן למיקרוגל ובבליסת ג'אנק פוד, מוצאים את עצמם מחליפים מתכונים ומתדיינים על משך ההשריה של פול או על הנבטת חיטה. עם הפריצה מהמתחם הצר של שניצל, המבורגר ופולקעס אנחנו מגלות מגוון מדהים של מזונות טבעוניים מהמזרח התיכון, הודו, מזרח אסיה ואמריקה הלאטינית. הניכור ביחס לאוכל נעלם. גם פיסית ההיפטרות ממוצרים מהחי משרה תחושה קלה ובריאה יותר – ולא פלא: זוהי התוצאה של פחות שומנים רוויים, פחות עודפי חלבונים ויותר ויטמינים, מינרלים קלים לספיגה וסיבים תזונתיים.
לחמעג'ון לעניים: מתכון
מעבר לתזונה צמחונית יכול להיות גם צעד בריא לכיס. הרבה מוצרי צריכה שפונים לציבור הצמחוני הם עדיין יקרים למדי משום שאינם נהנים מסובסידיה ממשלתית ובשל ביקוש לא גבוה. כך, למשל, כל מיני נקניקי סויה וגבינות טופו. הצד המואר יותר של התמונה הם כל אותם מאכלים מדהימים, שתחילתם באותה פינה בשוק שניצבים בה שקי יוטה ענקיים, מלאים בכל סוגי האורז, הדגנים, הקטניות והזרעים. ושבבי הסויה. מרגע שלומדים לעבוד עם שבבי הסויה וה"דוגלי סויה" למיניהו – השמים הם הגבול. את המתכון הבא קיבלתי מדינה. העיקרון דומה לפיצה, והטעם מדהים:
להכנת הבסיס:
מערבבים:
3 כוסות קמח (חצי מהקמח מלא וחצי רגיל)
50 גרם שמרים, (עדיף יבשים)
3 כפות שמן
קצת מלח
טיפה סוכר (בערך כף).
להוסיף לכל זה מים עד שהבצק רך אבל לא נדבק. לגיוון אפשר להוסיף חופן של גרעיני חמניות. נותנים לבצק לטפוח עד להכפלת הנפח (בערך חצי שעה), ואז משטחים אותו על תבנית משומנת, ונותנים לו לטפוח פעם שנייה.
להכנת מקבילת הבשר הטחון:
למתכון הזה יש להשתמש בחצי כוס שבבי סויה מהסוג הקטן (מעין פירורים).
שופכים על השבבים מים רותחים עד לכיסוי, ואז מסננים את המים החוצה.
מוסיפים:
רסק עגבניות (3 כפות),
שום כתוש,
מלח, פלפל ותבלינים אחרים לפי הטעם (או כף אבקת מרק בטעם עוף).
ניתן להוסיף קצת מים או שמן לפי הצורך.
במקום להשתמש בשבבי סויה, אפשר לפורר טופו ששרה במשך הלילה במי מלח.
להשלמת הלחמעג'ון:
יוצרים גומות בבצק המשוטח באמצעות האצבעות, ומניחים את השכבות הבאות:
ראשית, בצל חתוך רק לאורך, כחוטים, מטוגן בכמות נדיבה של שמן זית עם סומק.
מעליו: 2 עגבניות חלוטות וקלופות, חתוכות לפרוסות דקות או לקוביות קטנות.
ומעל זה, במרכז הבצק (באופן שניתן יהיה לראות את הבצל והעגבניות מסביב): שבבי הסויה.
מעל השכבה הזו אפשר לפזר תבלינים כגון בזיליקום או רוזמרין (יבשים או טריים), ואת התוספות החביבות עליכן – זיתים וכדומה.
אופים בחום גבוה עד שמוכן – בערך 15-20 דקות.
הכמויות במתכון מתאימות להכנת שני לחמעג'ון גדולים ומשביעים מאוד.
*הנוסח המקורי פורסם ב"כאן", המגזין של קבוצת התקשורת העצמאית, גיליון מס' 4, מאי 2001.