מנער אבק מאהבות ישנות*
בארונית הלילה בחדר הילדות שלי בבית של אמא אסופים דפים תלושים ו"מחברות לתלמיד". בין שורות השירים המשורבטים בהם שמורים זכרונות וכאבים של אהבות בנות עשרים שנה. בדפדוף בין הניירות אני דולה מנבכי הזיכרון את דמותו של נער שחלמתי עליו בסתר, את דמותה של נערה ששבתה את לבי. אני חושב שאני זוכר את שמה, אבל אולי אני טועה. אין לי ספק לגבי הזיכרון של הקארה שלה וחיוכה המיוחד – אבל כמו אצל החתול בעליסה בארץ הפלאות, השאר מיטשטש ונעלם. בזיכרון מבליח גם רגע של ספק-הבטחה-לאינטימיות עם ילדה אחרת, באירוע הסיום של כיתה ח'. ברשימת הקשר של הכיתה היא היתה אחריי: כמה פעימות לב החסרתי כל פעם שהייתי צריך להתקשר אליה להודיע על ביטול של שיעור או על שינוי בשעת האיסוף לטיול השנתי. דווקא אותה אני רואה לפעמים ברחוב: היא עם הילדים שלה, אני עם הכלבה. וכמובן, ח', ח' שהייתי מאוהב בה עד כלות, שנים על שנים, בה ובו-זמנית בחבר שלה. ואחר כך בבן-הדוד שלה. והיתה גם ד', החברה הראשונה והיחידה שלי. עיני אש חודרות ורגע נצחי, שנמשך בעצם עד היום, של החיבוק המסתחרר על גג הבית בכרמל.
ואז יצאתי מהארון. ודפי השורות המשורבטים ממשיכים לתעד בדידות, ולב שבור, ותשוקה ורגעים של אופוריה, אבל אין ביניהם עוד נשים ונערות אלא רק בחורים בזה אחר זה.
אמרתי לעצמי: גיל הנעורים הוא גיל של בלבול וחיפוש, ובסופו מתייצבת זהות מינית מגובשת.
אמרתי לעצמי: זהו המחיר של הכוח הפנימי והחברתי של זהות. זהות היא מעצימה, אבל מחירה הוא הגדרה עצמית.
ושילמתי את המחיר הזה ברצון, כי הרי לא חסרו לי בחורים שיספקו את הצורך שלי בהתאהבות ובחיזור ובשברון לב ובמלנכוליה ובאינטימיות ופה ושם גם בסקס. ולפעמים כשהלכתי ברחוב ולבי ניצת ממראה של מישהו ההולך לפניי, ואז הקסם נמוג כשגיליתי שמדובר בבחורה – באותם רגעים עלתה בי תמיהה פתאומית על אופיה המתעתע של התשוקה. תמיהה קצרה, אינטלקטואלית, עד העונג הבא.
והנה אני אצלו בבית. אני יושב על הספה והוא שרוע על מזרון לפניי. צופים בסרט. בין הבוקסר שלו לבין שולי החולצה חשופה בטן שטוחה, רחבה, חלקה, אין לטעות: בטן של אישה. ודרך תחתוני הבוקסר נרמז המתאר הנשי של עצמות אגן רחבות. והיד שלו שמונחת באופן נונשלנטי על הבטן, האצבעות מתחת לגומיות הבוקסר – שום זין לא נמצא בהישג ידן של האצבעות האלו. ואני יושב על הספה, ומשתוקק להיות שכוב לצדו, להניח כף יד על כף ידו, לקרב שפתיים... ופתאום זה לא רק המראה הנערי שלו, ולא רק הכריזמה והגבות והקסם והמבט והנחיריים וה... לא רק הם שמציתים את תשוקתי "למרות" הגוף הנשי המוסתר תחת הבגדים. פתאום תווי הגוף הנשי הזה הם חלק מהתשוקה. ממש כמו אז עם ד' ועיני האש שלה.
והסרט מסתיים. אני הולך הביתה. מתיישב מול המחשב ומחפש לי גבר באטרף.
*הרשימה נכתבה עבור פנזין על ביסקסואליות, שכמדומני לא פורסם בסופו של דבר.